שחרור האינטרנט לציבור הכללי הוא התהליך בו האינטרנט הפך מכלי תקשורת ניסיוני-מקומי לרשת תקשורת עולמית בשנות ה-90 המוקדמות.
מבוא
רעיון העברת מסמכים בעלי מבנה סדור התקיים עוד מימי קדם ושידור מידע המהווה מסמכים כאלה התקיים בטכנולוגיות שונות עוד לפני המצאת הטלפון החוטי במאה ה-19 (גם הטלפון הומצא במאה ה-19 אך עוד לפניו במאה זו שידרו תקשורת כתובה).
האינטרנט התפתח תחילה ככלי ניסיוני מרשתות תקשורת שונות שהיו נפוצות בשנות ה-60, ה-70, וה-80 (כגון ה ARPANET ; ארפא-נט).
בשנת 1986 הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית הקימה רשת תקשורת להעברת מידע כתוב בין אוניברסיטאות כשדרוג לרשת ה ARPANET וכונתה NSFNet ופרוטוקול העברת המידע הוחלף מ NCP ל TCP/IP.
בין שנת 1986 ל-1991 פעלו טים ברנס-לי ואחרים להרחיב המימוש גם לתקשורת פרטית ואף פיתחו שפת מבנה ייעודית ← שפת HTML שאני מניח שפיתוחה הושפע משפת מבנה קדומה יותר בשם Generalized Markup Language ובקצרה GML.
האינטרנט איפשר להעביר לא רק מסמכים סדורים עם היפרטקסט אלא גם מבני מידע מורכבים יותר ואינטראקטיביים בצורה כללית.
שיווק האינטרנט כרשת תקשורת ציבורית
אתר הווב הציבורי הראשון נפתח ב-6 לאוגוסט 1991 ובו טים ברנס-לי נתן מידע על הווב והיה נגיש למחשבים בתוך מבני CERN וה-URL הראשון שלו היה:
http://info.cern.ch/hypertext/WWW/TheProject.html
בין 1991 ל-1993 פעלו טים ברנס-לי ואחרים לשיווק הרעיון והמימוש לחברות תקשורת פרטיות; חברות רבות פעלו להקמת רשת האינטרנט במהירות בפריסה נרחבת, תחילה בעיקר רק באוסטרליה, ארה"ב ובעוד מדינות בהן השפה העיקרית היא אנגלית אך מהר מאד גם במדינות אחרות, תוך הפעלת חברות-אחות ן\או חברות-בת במדינות שונות דרכן השירות שווק לצרכנים פרטיים.
בשנת 1993 שווק הדפדפן הראשון בעל ממשק משתמש איקוני ששמו Mosaic והיווה סוכן משתמש להצגת מסמכי היפרטקסט בצורה גראפית הדומה בכללותה לזו המוכרת לנו כיום.
מהר מאד חוברו לרשת האינטרנט בתי ספר, ספריות, חנויות, מרכזי בילוי וכדומה ורשת תקשורת זו הפכה לנפוצה בעולם בעודה עוקפת את הטלפוניה, הפקס, הרדיו, הטלוויזיה וכדומה.