מניסיון חיי, אצל אתאיסטים רבים נפוץ דפוס חשיבה לפיו אם אדם אומר על עצמו "אני לא אתאיסט" אוטומטית מונח לגביו שהוא דתי פנאטי כמו יהודי פנאטי או נוצרי פנאטי או מוסלמי פנאטי.
החשיבה האוטומטית הזאת לא קיימת אצל כל האתאיסטים אך מניסיוני היא נפוצה אצל רבים מהם אם לא רובם ואני מניח שכל אתאיסט עם מעט יושרה יודה בכך שזו תופעה קיימת בקהילה האתאיסטית (עד כמה שקהילה כזו קיימת) בדומה לבעיה נגדית אצל האברמים שכאשר אומרים להם "אני אתאיסט" הם ישר חושבים שאותו אדם הוא חומרני אינטרסנט והרסני.
למה אתאיסטים אלה טועים
- ייתכן שאותו אדם הוא פוליתאיסט.
- ייתכן שאותו אדם מאמין בקיום אל שניתן לסווג כ"נאו תאיסטי".
- ייתכן שאותו אדם מאמין בקיום אל שניתן לסווג כ"דאיסטי".
- ייתכן שאותו אדם מאמין בקיום אל שניתן לסווג כ"מלתאיסטי".
- ייתכן שאותו אדם מאמין בקיום אל שניתן לסווג כ"אימפותאיסטי".
- ייתכן שאותו אדם הוא פוסיבליאני (גרסה חזקה וקפדנית של אגנוסטיות).
- ייתכן שאותו אדם הוא בודהיסט שמאמין ב"נצח" (בלי לקרוא לו אלוהים).
- ייתכן שאותו אדם הוא eitherist (מאמין שאו שהמציאות עם התודעות שלנו נצחית או שהיא נוצרה במישרין או בעקיפין ממציאות אחרת, שהיא מציאות נצחית ושלצורך העניין נכנה "אלוהים").
- ייתכן שאותו אדם מאמין בקיום אל שהוא למעשה ישות פיזיקלית חוץ-יקומית ("מתכנת על" או כמה כאלה) שיצרה את היקום הזה כמעין תוכנת "מציאות וירטואלית" עם שליטה בלתי מוגבלת על "תוכנה" זו במסגרת הגבלות ה"חומרה" עימה נוצרה; גם אם זה אומר לגרום למשה בן עמרם לחצות את הים, או לגרום לישוע בן יוסף להחיות מתים ולקום לתחייה בעצמו וכל "שינוי דרסטי של קוד מכונה" שכזה.
- ייתכן שאותו אדם לא אתאיסט כי הוא פשוט מעדיף להגדיר עצמו "אגנוסטי" בכדי להדגיש את העובדה שהוא לא יודע מה שהוא לא יודע (לפחות בנושא אלוהות) או כי לפי דעתו השימוש במונח אתאיזם בכדי לתאר אגנוסטיות הוא צבוע ושימוש כזה אמור להיות שמור רק לאמונה באי קיום של אל או אלים.
מטרת הפוסט הזה היא להסביר שבמקום מונחים כמו "תאיסט" ו"אתאיסט" עדיף לשאול כל אדם ואדם מה היא דעתו בנושא בצורה מעמיקה ולא להסתמך על הגדרות חד-מילתיות שטחיות לגבי בני אדם או להסתמך עליהן כמה שפחות ולא כמה שיותר.
