עקרונות התרבות התאילנדית

להלן פירוט על התרבות התאילנדית - התרבות התאית.

החברה התאית עברה שינויים רבים ומהירים מאז "מהפכת הסמארטפונים" של שנת 2007, מאז מהפכת המדיה החברתית והפינטק של שנת 2016, מאז תקופת הקורונה שבין סוף 2019 לתחילת 2023 ומאז תקופת המלחמות שהחלו במהלכה ולאחריה. תאילנד "של היום" היא פחות ופחות תאילנד "של פעם" ובארץ החיוכים לצערי יש היום משמעותית פחות חיוכים, אם כי עדיין ישנם קווים כלליים עיקריים ובמידה רבה ייחודיים לתרבות התאית שחשוב להכיר למעוניינים לשהות בתאילנד.

עקרונות יסוד

1. ראש אדם או בעל חיים נחשב לקדוש ובדרך כלל אין בדיחות על ראש ועל פנים.
2. חשיבה בקבוצות ולא ביחיד היא דבר נפוץ וזה מעוגן בשפה התאית בה שמות עצם (nouns) נאמרים תמיד ברבים; למשל, במקום להגיד "אני צמחוני" לעתים יגיד על עצמו אדם "אנחנו היננו אנשים צמחונים" (rao pen khon mangsawirat).
3. בקרב תאים רבים רווחת תפישת עולם לפיה עושר חומרי מתיר להתייחס לאחרים כנחותים.
4. נהוג להוריד נעליים בכניסה לבתים, למסאז'יות ולמרפאות קטנות שאינן בית חולים וכן בכניסה למקדשים.
5. רוב הציבור לא דובר אנגלית שוטפת ולא מעוניין לשפר אנגלית.
6. יש נטייה להימנע מלהשתמש בסרקזם וכן נטייה לא להשיב על סרקזם אפילו אם אדם קרוב השתמש בו.
7. לחיצת יד לאמרת שלום איננה נפוצה כלל בקרב תאים ואף נחשבת ברוב המקרים לפעולה גסה ומניפולטיבית; ה"תחליף" הכללי שלה בתאילנד הוא קידה קטנה הכוללת שילוב של שתי כפות הידיים קדימה, אל עבר האדם שמברכים לשלום (קידת wai ובתאית ไหว้).

שיחה

שיחות בתאית נוטות להיות סדורות מאד. הקונספט המערבי העמום של "נימוס" מוחלף בקונספט של סדר והתקדמות הגיונית בשיחה, בשפה התאית. להלן כמה דוגמאות לכך.

• מילים רבות בתאית מחולקות לקטגוריות כלליות לפי תחילית (prefix) כמו מילים המתארות דבר חומרי (การ), מילים המתארות דבר נפשי (ความ), מילים המתארות דבר מילולי (คำ) ומילים המתארות דבר קדוש (พระ).
• נהוג לפנות לאדם אחר, גבר או אישה, בכינוי "קון" (Khunh או คุณ) שניתן להבין את משמעותו כ"את\ה" או כ"נפש".
• בסוף כל משפט נהוג להוסיף ביטוי אחד או יותר המעיד על סיום משפט כמו קראפ או קאפ (גברים) או קה או חה (נשים) ועוד. כאשר מילה כזאת נאמרת בסיום משפט, היא יכולה להתפרש כ"בבקשה", "בתודה", "בכבוד" וכדומה.
• שיחה עם אדם מבוגר מצריכה לרוב לציין שהוא מבוגר, כך למשל, לאחר אמירת מילת סיום משפט כמו קראב או קה, נהוג להוסיף את המילה פי (phih ובתאית พี่) לציון כבוד לאדם מבוגר או פה (pha ובתאית ป้า) לציון כבוד לאישה מבוגרת.
• לרוב כאשר אדם מבוגר פונה אל אדם צעיר הוא יפנה אליו בכינוי נונג (nong ובתאית น้อง) שמשמעותו במקרה הזה היא "עלם" או "עלמה".
• בשיחות כתובות תאים נוטים להיות פדנטיים בכל הקשור לטעויות כתיב וניקוד. מערכת הכתב התאית מאד מדויקת ומאד מכניסה אדם למסגרת חשיבה של דיוק בשפה.

תאים רבים מסתייגים מדיבור אנגלית משום שבשפה האנגלית הקונספטים האלה של סדר בשיחה לא קיימים אך גם בגלל הבדלים טכניים אדירים בין תאית לאנגלית מבחינת צלילים וטונים.

דוגמה למשפט בו צד אחד מנסה לברר מה מפריע לצד שני. במקום לשאול לדוגמה "מה הבעיה?" נשאלת שאלה יותר מדויקת כמו איזו בעיה אתה מוצא (עם זה) | סיום משפט | ? ובתאית:
คุณพบปัญหาอะไรครับ
עצם ההתייחסות לבעיה ספציפית מבלי להציג אדם או ישות כבעייתיים בכללי ועצם הוספת הביטוי "סיום משפט" בסוף המשפט מעידים על שיח סדור ומכבד יותר.

דוגמה למשפט המעיד על הסכמה חלקית עם הנאמר:

ฉันไม่เห็นด้วยกับความคิดทั้งหมดของ คุณ X แต่ฉันเห็นด้วยกับส่วนใหญ่นะครับ

שניתן לתרגם לעברית כך:

אני לא חושב גם עם כל מחשבותיו (אלה) של נפש X, אבל אני חושב גם עם חלק גדול (מהן) | נועם | סיום משפט.

מבנה המשפט הזה מוזר בעברית אבל הוא מובן ומטרתו להסביר כמה סדר ודיוק חשובים בתאית או לפחות מעידים על כיבוד הזולת.
הוספת הביטויים המילוליים "נועם" (นะ) ו"סיום משפט" (ครับ) בתוך המשפט עצמו הם מאפיינים עיקריים, אך לא בלבדיים של זה.
מילות סיום משפט קיימות בצורה גברית (כמו קראפ), נשית (כמו קה) ונטרלית (כמו ג'ה).

ביטויי סיום משפט עוזרים להבין שאדם אחר סיים להגיד משפט או פסקה ובכך מקטינים הסיכוי שאנשים ייכנסו אחד לדברים של השני.

כתיבה

• בתאילנד כמה מערכות כתב לשפה התאית שהעיקרית בהן והרשמית היא תאית סטנדרטית מודרנית.
• סימני פיסוק מערביים (נקודה, פסיק, נקודותיים, סמיקולון וכדומה) אינם בשימוש בתאית כלל ויש להם חלופות שונות.
• ריווח קיים בדרך כלל רק בין משפטים ואם הוא קיים בתוך משפט אז רק לפני ואחרי שמות או זמנים.
• ישנן בערך 50 אותיות הנחלקות בין מערכות הכתב התאיות השונות ובערך 25 סימני הבהרת כוונה (לא רק "ניקוד") במערכות כתב אלה.
• אמרות בתאית נכתבות (ובתכלס גם נאמרות) בפסקאות ארוכות; לא נהוג להפריד משפטים בפסקה כתובה עם ירידות שורה אלא לכתוב כל פסקה כחתיכה אחת רחבה וארוכה.
• לדעתי, בדרך כלל מערכת הכתב התאית איננה נגישה לזרים שלא למדו אותה במשך מספר שנים ובמיוחד איננה נגישה להם אם היא נכתבת ב"כתיב" במקום ב"דפוס" או לחלופין בפונט לא סטנדרטי.

ריב בין תאים

1. במחלוקות בין תאים מאד נפוץ להוסיף מילים סובייקטיביות כמו "במחשבה שלי" או "ברעיון שלי" או "אני חושב ש", "אני לא חושב ככה גם כן" או "לא בסדר", במקום רק להגיד "לא".
2. כאשר מתחיל להתפתח ריב בין שתי נשים תאיות בוגרות הוא יסתיים לרוב באמצעות רטוריקה סובייקטיבית ("את חושבת ככה, אני חושבת אחרת" וכדומה) אבל אם הייתה תחושת עלבון קשה התגובה עליו בדרך כלל לא תהיה קללות ובטח שלא מכות אלא התעלמות כללית אחת מהשנייה עד אשר תהיה התנצלות. במקרים רבים ההתנצלות תגיע בתיווך צד שלישי כמו מאישה אחרת שמכירה היטב את שתיהן.
3. כאשר מתחיל להתפתח ריב בין שני גברים תאים בוגרים, לרוב לא יהיו קללות על ההתחלה או בכלל. מה שיקרה ברוב המקרים זה שבמשך חצי דקה בערך שני הגברים התאים פשוט יעמדו ויסתכלו זה אל זה במבט קר ויחשבו איך להגיב.
   אחרי חצי דקה בערך מישהו מהם יגיד משפט כל שהוא והשני יגיב לו. אם התגובה תהיה תגובה המעידה על הבנת הצד השני שניהם יפסיקו את הריב ויחזרו לעיסוקם אבל אם תהיה תגובה בצורת קללה הם ימשיכו לעמוד אחד מול השני ולדבר תוך ניסיון להגיע להבנה (להסביר למה הקללה שגויה) עד שהריב ייגמר יפה או עד שיתחילו מכות או עד שיגיע צד שלישי לתווך בינהם כמו שוטר. עם זאת, מכות הן דבר פחות סביר בין תאים בוגרים בהשוואה לאנשים מעמים אחרים.
4. התפרצויות זעם הכוללות צרחות וקללות הן נדירות בקרב תאים אבל אם הבלתי סביר קרה והן יופיעו, התגובה אמנם לרוב תכלול מעט מילים אך תהיה קיצונית בעוצמתה ובמקרי קיצון תוכל להגיע גם לאלימות פיזית קשה. אפשר בזהירות להגיד שחלק ניכר מן התאים הם קיצוניים לטוב או לרע. רוב הזמן הם קיצוניים לטוב או רגועים מאד ומגיבים על עלבונות בהתעלמות או בצורה מאד סובייקטיבית ואלגנטית ("בשבילך, אבל לא בשבילי" וכדומה), אבל אף אחד לא מושלם ואם הם קיצוניים לרע ("קופץ להם הפיוז") התגובה תהיה קצרה אבל קשה וקיצונית.

גישות כלפי זרים

• חטטנות מצד תאים כלפי זרים היא דבר נפוץ.
• תאים רבים שונאים לקבל ביקורת באופן כללי ובמיוחד מזרים.
• ישנה נטייה להתייחסות אוטומטית לזר כאל תייר ולא כאל מהגר.
• ישנה נטייה לשאול זרים Where are you from גם אם הם גרים בתאילנד שנים ומדברים תאית בסיסית; זה לא בהכרח נעשה מגזענות אלא משבטיות נטו, אבל יש תאים שנמנעים במכוון מן השאלה הזאת מתוך הסכמה אישית עם פילוסופיות הומניסטיות שונות או רצון לכבד את הזר לתת לו לספר על עברו בסדר או בצורה שימצא לנכון.
  עם זאת, אם זר מדבר תאית בצורה שוטפת (להבדיל מבסיסית), הרבה פחות סביר שיישאל שאלה זו, לפחות בשיחה פנים אל פנים (לעומת שיחה באפליקציה) עד בערך 95% פחות.
• ישנה נטייה להניח שזר בא לתאילנד או לטייל או לעבוד, לא לשום מטרה אחרת ולא לשתיים או יותר מטרות; זרים רבים יישאלו האם באת לתאילנד לטייל או לעבוד? כאשר מונח מראש שהם באו או למטרה זו או למטרה זו --- לא לשניים או יותר מטרות ובטח לא למטרת הגירה; ייתכן שיש קשר לתכנית הלימודים באנגלית בתאילנד שמלמדת אקטיבית לשאול את כלל הזרים בתאילנד שאלה זו כדי להדגיש את היותם זרים, אבל תשובות כמו "גם וגם" יתקבלו בדרך כלל בהבנה ובכבוד.
• תאים רבים מרגישים לגמרי בנוח לשאול זר שאלות אולטרה כלליות כמו "מה אתה עושה בתאילנד?" או "ממה אתה חי בתאילנד?" ובמיוחד לתחקר לגבי עבודה, קצת כאילו היו הם חוקר משטרה או חוקר מכס. במקרים רבים זו פשוט דרך קצת לא מוצלחת לנסות להכיר את הזר אישית. לפעמים יש שאלות יותר נקודתיות כמו "מה המקצוע שלך?" או "מה העבודה שלך בתאילנד?". כל עוד לא מדובר בעובד מדינה כמו שוטר או עובד בנק בכיר אז באופן כללי אין שום חובה חוקית לענות על כך וניתן לציין שזה עניין של רשויות תאילנד בלבד או להתעלם מכך.
• נשים תאיות בבתי עסק קטנים מסוימים בתאילנד (אך אף פעם לא בבתי עסק עם קהל לקוחות בין לאומי) יכולות לנתק את הטלפון בפנים בקלות לגבר או אישה זרים (לא תאים) אם הקול של הגבר\האישה נשמע להן "קול של לא תאי" משום שהן יתביישו להגיד "אני לא מבינה את המשמעות של זה, מצטערת" או "אני לא דוברת אנגלית, מצטערת" לפניכן ופשוט כאמור יינתקו בפנים, גם בשיחות חוזרות. הדרכים העיקריות להתמודד עם זה היא לשלוח הודעת טקסט בתאית תוך ציון שהדבר היה מעליב ומיד לאחר מכן לעבור לעצם העניין או להגיע למקום פיזית ולדבר תאית אבל אם מגיעים למקום עצמו אז חשוב לא להיכנס לדיון על הניתוק בפנים עצמו וישר לתאר בעיה ולבקש פיתרון ומי שלא מדבר תאית יצטרך להגיע עם אדם שכן מדבר תאית או לנסות להסביר את הבעיה באנגלית (אם צריך להביא חפץ מסוים איתו יש בעיה, יש לעשות זאת).

עלבונות כלפי זרים

תאים בדרך כלל לא נותנים טיפ לתאים על עבודה שעשו עבורם ובכלל כל תרבות ה"טיפים" לא מקובלת בין תאים לתאים ואיננה מקובלת באזורים לא מתוירים בתאילנד.
בדהרמת הבודהות ("בודהיזם") ישנה הסתייגות מטיפים בגלל שהם גורמים לאי סדר חברתי-כלכלי או לקראמה רעה כי אינם חלק מתשלום שסוכם מראש ולא מוגדר היטב כמה טיפ לתת אם בכלל ותאים לרוב מאד לא אוהבים מה שלא מוגדר היטב. טיפים אף מובנים כסוג של ריבית שהיא דבר מגונה בדהרמת הבודהות. אבי מנזרים בודהיסטים בתאילנד מכירים היטב את הבעיה המודרנית עם בקשת טיפים בעיקר מצד זרים שלא בקיאים ברזי התרבות התאית אבל עד כה לא ממש צלחו לצמצם אותה.
אם אתה באזור מתויר והובע כלפיך כעס על שלא נתת טיפ כמו "אתה צריך לתת טיפ!" אתה יכול להגיד "אני משלם מה שכתוב" או "אני משלם מה שסוכם מראש" או "אני משלם לפי השלט", או "אתה לא מבקש טיפ מתאים אז אל תבקש ממני". בתאית אפשר פשוט להגיד "maii daii haii tip nha khrab" כלומר, "היעדר סדר נתינת טיפים, בנועם, בכבוד" וגם מבנה משפט זה מוזר בעברית אבל הגיוני לחלוטין בשפה התאית במה מדברים עם סדרי-פעולה או סדרי-התנהלות בהווה.

לתאים מסוימים יש הרבה פחות בעיה להעליב זר לעומת תאי, במיוחד אם הוא מתנהג מבחינתם בחוצפה כמו לא רוצה לשלם להם מחיר מוגזם או מעביר עליהם ביקורת אם כי גם אז לרוב פחות יהיו קללות (אלא אם הזר עצמו יתחיל לקלל) ויהיו יותר פרצופים כועסים או התעלמות. אמרות כמו "לך הביתה" או במקרי קיצון שקר כמו "אינך שייך לתאילנד" הן דבר אפשרי אבל לא סביר וניתן להשיב עליהן עם אמרות כמו "יש לי בית כאן" או "אתה לא מלך תאילנד שתקבע זאת".
אם אפשר, עדיף לענות זאת בשפה התאית במקום בשפה האנגלית ובכל מקרה מוטב לענות זאת ברוגע.
אל תרגיש רע משטויות כאלה; כל עוד בכללי אתה מכבד את התרבות התאית ותפעל על פי המסורת התאית ובאלגנטיות, רוב הזמן תזכה ליחס נעים ומכבד ולאמרות כמו "ברוך הבא לתאילנד", או "תבוא שוב מחר בסדר?", או אפילו "אתה כל כך תאי" וכדומה עם המון חיוכים וחיבה.

עקרונית יש לכבד שוטרים תאילנדים ולהיזהר ביותר על כבודם כאשר מדברים איתם. אם שוטר נתן לך הוראה אז בעיקרון עליך לבצעה ולא להתווכח איתו, במיוחד כאשר הוא בורר בינך לבין אדם אחר.

בית

• נהוג להוריד נעליים בכניסה לבתים (למעט חלק מהדירות קונדו).
• לבתים שאינם בניין גבוה לרוב יהיה גג כפול (double roof) שזה מאפיין יסודי של הארכיטקטורה התאית.
• בסלון הבית נהוג להציב במה המחוברת לקיר גבוה לצד התקרה ולשים עליה חפצים שונים הקשורים לדהרמת הבודהות ("בודהיזם") וקישוטים שונים כמו מפה מהודרת, פרחים עם עלים בצבע כתום (לפעמים מפלסטיק), פסל של סידהתא גאוטאמא ואלו המאמינים גם בהינדואיזם או שניזם לפעמים גם יוסיפו פסלים של אלילים שונים של דתות אלה וחפצים בצבע אדום (עניין לדיון בפני עצמו).
  בודהיסטים מזרמים בהם נמנעים משימוש בפסלים, תמונות, סמלים וקמעות יציבו שידה ייעודית (לאו דווקא גבוהה) ופשוט יניחו על הבמה מפה פשוטה בצבע כתום עם ספר או מאמר על עקרונות דהרמת הבודהות לפי הזרם שלהם ואולי גם אגרטל עם פרח חי (לא פרח מפלסטיק), לרוב פרח עם עלים בצבע כתום.

ביגוד

• בתרבות התאית המסורתית גברים ונשים נהגו ללבוש חצאיות הנקראות בשמות שונים והאופנה השתנתה לפי מקום וזמן.
  בעבר האצולה התאית נהגה ללבוש בגדים עליונים גדולים ומעוטרים אך כיום האצולה או חברי הממשל נוהגים ללבוש ביגוד ארוך מלא בסגנון הודי-בורזמי-תאי ללא עיטורים רבים (אלא בטקסים רשמיים).
• רוב התאים לא אוהבים להתלבש "אלטרנטיבי" או "גותי" או "פרובוקטיבי" אלא בצורה פשוטה מאד, קונפורמיסטית או פרקטית ובעיקר חלקה עם בכללי כמה שפחות סמלים וסימנים על הבגד או ללא סמלים וסימנים כלל.
• נשים תאיות נוטות להרגיש לגמרי בנוח ללבוש בגדים פשוטים שגדולים עליהן (כמו טי שירט שגדולה עליהן ומכנס עם גזרה רחבה מאד כמו שרוואל וכדומה) והן יסתייגו מביגוד צמוד.
• רבים בתאילנד גורבים גרביים קצרות שמעט לא מכסות את הרגל מעל לכף הרגל. סביר להניח שהדבר קשור לכך שחם מאד בתאילנד רוב השנה.
• לנזיר אסור לללבוש בגד המכיל סמלים או עיטורים כל שהם. ככלל על חלוק הנזיר להיות חלק לחלוטין בצבע אחיד, אפילו ללא פס או נקודה; אף סמל אסור וגם טיקט אסור (סמל היצרן מופיע על האריזה בלבד) ויש לכך נימוקי צניעות שונים כמו מתן דוגמה לעמאים בנושא שוויון כלכלי והימנעות ממחלוקות מיותרות לגבי סמלים וסימנים.

מגדר

• באופן כללי תאילנד היא מקום מאד מסורתי מבחינת מגדר אך עם זאת נשים עוסקות במקצועות "גבריים" בתאילנד הרבה יותר מאשר במדינות "מערביות". לא נדיר לראות בתאילנד נשים עובדות כבנאיות, נגריות, סוחרות, נהגות אוטובוס, טכנאיות ועוד.
• לנשים בתאילנד כוח ארגוני ופוליטי רב אך פמיניזם מערבי אינו מתקבל באהדה וישנן גרסאות "פמיניזם" מקומיות המושתתות על ערכי הבודהיזם הדתי האדוק בהקשר גלגול תודעות (לא גלגול נשמות) והפחתת סבל של האחר ושל עצמי בחיים אלה ולחיים הבאים ופחות על קונספטים מערביים עמומים של "שוויון" ו"העצמה נשית".
• כל תרבות ה "woke" של "נזילות מגדרית" ו"אבינאריות" וכל הדברים בסגנון זה נדחים באופן מוחלט בתרבות התאית; תאים רבים מזהים בכך חוסר רצינות, בזבוז זמן, פגיעה במוסר העבודה ולפעמים גם טירוף.
• התנהגות נשית מצד זכר או התנהגות גברית מצד נקבה יתקבלו יותר באנטיפתיות או התעלמות מאשר בלגלוג או כעס היסטרי כמו ב"מערב".
• טרנסג'נדריות בתאילנד מגדירות עצמן כטרנסג'נדריות ולא כנשים וטרנסג'נדרים בתאילנד מגדירים עצמם כטרנסג'נדרים ולא כגברים.
• בשפה התאית ישנם ביטויים מיוחדים לטרנסג'נדריות וטרנסג'נדרים והביטיים "אישה" או "גבר" לא משומשים בכדי לתאר אותם, גם לא מצד עצמם בדרך כלל.
• בתאילנד, לא נהוג ואף אסור חוקית לזכר להציג עצמו כנקבה או כאישה או לנקבה להציג עצמה כזכר או כגבר ומי שטרנסג'נדר חייב להציג עצמו כטרנסג'נדר.
• אין שינוי סעיף "זוויג" בתעודת זהות בתאילנד בשום מצב גם לא אחרי הליך כל שהוא של מה שמכונה "שינוי מין" ואולי החריג היחיד יהיה לאנשים שאובחנו כאינטרסקס כבר בגיל הינקות ובבגרותם עברו מבחירתם המודעת ומרצונם המלא טיפולים שונים להתאמת הגוף לתחושתם המגדרית.
• נשים תאיות וטרנסג'נדריות תאיות בדרך כלל מפרידות עצמן אחת מהשנייה מבחינת יצירת חבורות ומרחבים חברתיים כמו תחרויות. בתאילנד הנשים עוד יותר מפרידות עצמן מטרנסג'נדריות מאשר ב"מערב" כדי שלא יזהו אותן בטעות כטרנסג'נדריות.
• עשיית צחוק מנשים מצד זכרים נשיים במסגרת "חיקוי נשים" או "דראג" נחשבת בדרך כלל לעיסוק מבזה שראוי להתעלמות ולאי שיתוף פעולה כלכלי ובתאילנד המימון לכך מגיע מזרים יותר מאשר מתאילנדים.
• נשים רבות בתאילנד לוקחות על עצמן שבועת נזירות במיוחד אחרי גיל 40 אם כי גברים בתאילנד נוטים לקחת על עצמם שבועות נזירות בגילאים צעירים יותר; ייתכנו לכך סיבות רבות כמו לדוגמה אחרי שהילדים גדלו, האמא תיקח על עצמה שבועת נזירות לפרק זמן מסוים.

פטריוטיות

• התאים הם עם מאד הומוגני מכל הבחינות ורוב התאים אוהבים מאד את בני עמם ואת ארצם ואת מדינת תאילנד והם נאמנים מאד לבית המלוכה התאילנדי ולממשל הכללי התאילנדי גם אם יביעו תסכול ממדיניות כלכלית של הממשל הכללי התאילנדי והם מאד פטריוטים.
• הקונספטים המערביים של "שמאלניות" ו"ימניות" כמעט ואינם קיימים בתאילנד אבל רובם הגדול של התאים הם מה שבמערב יכונה "ימנים" או "שמרנים". רבים מהתאים יתרגזו מאד מזלזול במוסדות מדינת תאילנד ובדת הבודהיזם והדבר יכול להגיע לאלימות פיזית במהירות כולל כמובן לקנסות, משטרה, מעצר, כלא, גירוש ועוד.
• גיוס לצבא תאילנד לא מתבצע על בסיס רעיון לא מוגדר היטב של "גיוס לכולם" (גם לאלה שלא מתאימים להתגייס) אלא הוא נעשה לפי "הגרלה למועמדים" (בגירים תושבי תאילנד שלא קיבלו פטור לפניכן) אבל ייתכן שאדם שלפי ההגרלה חייב להתגייס, ישוחרר מהצבא על סעיף בריאותי לאחר גיוסו.

חיוך וצחוק

• חיוך כתגובה למצבים רבים נכון אבל פחות מבעבר.
• יש נטייה לצחוק עז, בעת מובכות; אדם מובך אז הוא צוחק מאד.

ניהול זמן

• לפחות במחוז בנגקוק, קביעת פגישה לשעה מסוימת לרוב תהיה לחצי שעה - שעה קדימה ובכלל יש פחות כבוד לקביעת פגישות מבחברות אחרות; כל הנושא של קביעת פגישה נלקח פחות ברצינות לפעמים אפילו אם זה בעניין עבודה, אז אנשים ייטו להקדים כדי לא לאחר והדבר קשור לדעתי לבעיות התחבורה של בנגקוק כמו פקקי תנועה כבדים מאד לפעמים.

אכילה

• אכילה היא בדרך כלל עם כף ומזלג או עם כף ומקלות אכילה.
• אכילה עם צ'ופסטיקס איננה נפוצה אלא אם כן מדובר במרק אטריות אם כי היא הולכת ונעשית נפוצה יותר ויותר בגלל הגירת סינים לתאילנד.
• שימוש בסכין לאכילה נחשב למקדם קארמה רעה. לפעמים גם שימוש במזלג נחשב לכך והמזלג מוחלף במקלות אכילה.
• אוכל טבעוני בתאילנד בדרך כלל לא כולל שום ובצל ובדרך כלל לא כולל צלייה על הגריל, מסיבות דתיות.
• בודהיסטים דתיים נוהגים לאכול עד ארוחה אחת ביום או שתי ארוחות ביום (ה"קיצוניים" נוטים לאכול ארוחה אחת בלבד).

למידה

• לצמחים חשיבות אדירה בתרבות התאית ולכן גם בהוראה התאית.
• בתאילנד נהוג לכבד חקלאים מאד והעיסוק בחקלאות צמחים נחשב לעיסוק מכובד מאד ומוערך מאד.
• בתאילנד נהוג לכבד מורים מאד והעיסוק בהוראה נחשב לעיסוק מכובד מאד ומוערך מאד, אם כי תאים מסוימים מעבירים ביקורת על מה שלדעתם הוא כבוד יתר או כבוד מוכתב במקום כבוד נרכש, עבור מורים מסוימם.
• בתאילנד קיימים מנהגים של אמרות שבח והבאת פרחים למורים מול כל התלמידים האחרים בזמנים שונים כמו סיום קורס מקצועי.
• מוסדות השכלה גבוהה בתאילנד מתמחים בתחומי חקלאות טרופית ואגרונומיה וגם בבוטניקה טרופית.

הכנסת אורחים

• באזורים כפריים של תאילנד נהוגה הכנסת אורחים בעיקר כלפי תאים שטעו בדרך וצריכים סיוע אך פחות כלפי זרים מוחלטים אלא אם הם פצועים.
• נהוג לכבד זר שמחבבים בכך שנותנים לו פרי טיפוסי כמו בננה.
• נהוג לכבד אורח זר בהגשת חליטה של הצמח מאטום (มะตูม ובאנגלית Bael) או של הצמח טיי-הום (เตยหอม ובאנגלית Pandan).
• הפירות היקרים ביותר בתאילנד הם ענבים, דוריאן וליצ'י, בעיקר ליצ'י מזנים של פרדסים באזור צ'יאנג מאי. הגשת לפחות אחד מפירות אלה לאורח מעידה על כבוד כלפיו.
  יש אנשים רבים שרגישים לדוריאן ולכן סירובם לאכול מן הדוריאן יתקבל תמיד בהבנה מוחלטת אך תהיה הערכה על עצם הגשתו לא פחות. מכיוון שדוריאן קפוא דומה, ברוב המקרים, במרקמו ובטעמו לגלידה בטעם וניל-שקדים-בננה, הרי שהגשתו קפוא וחתוך עוד יותר תעיד על הכבוד, גם אם האורח רגיש אליו.

זוגיות ונישואים

• מלבד רישום נישואים חילוני, נהוג לבצע טקס נישואים בודהיסטי הכולל לבוש מסורתי, ברכות מנזירים וארוחה חגיגית המבוצע בדרך כלל בבוקר.
• בטקס נישואים בודהיסטי נהוג להביא לאישה שמתחתנים עימה זהב או תכשיט העשוי זהב טהור (לזהב חשיבות אדירה בתרבות התאית) אם כי תאים המקפידים על צניעות יביאו לפחות חלק מן הזהב במפגש משפחתי מצומצם ולא בטקס.
• באזורים כפריים בתאילנד נהוג לשלם להורי כלה מוהר אם כי באזורים עירוניים זה פחות נפוץ.
• לפני הריון נהוג לקשור חוט לבן כמעין צמיד לאישה ההריונית אם כי ייתכן שנשים תאיות מסוימות יסתייגו ממנהג זה או מן ההתערבות של נשים אחרות בתהליך ההריון שלהן בכללותו.
• תאים נהגו לחתן את בניהם ובנותיהם סביב גיל 14 אך מאז שנות ה-2000 ומוסכמות עולמיות לפיהן הדבר גורם יותר נזק מתועלת לילדים או לנערים עצמם, התופעה החלה להיעלם בהדרגה, בעיקר באזורים עירוניים וכיום נהוג שנשים תאיות יתחתנו סביב גיל 21 אך לרוב לא מאוחר מכך. 
  עם כל הצער שבדבר, תופעת הרווקות היא רחבה מאד באזורים עירוניים בתאילנד כיום.
• מאז שנת 2014 בערך הריבוי הטבעי הגבוה של תאים צנח ובשנת 2024 תאילנד נחשבת לחברה מזדקנת (aging society) בה שיעורי הבאת הילדים נמוכים במיוחד (ילד או שניים למשפחה אם בכלל) ורבים מהזוגות הנשואים בתאילנד הם גרושים או פרודים. לפי תאים מסוימים הדבר קשור לנזקים של מדיה חברתית (social media) ולירידה בהכנסות שבפועל מתרחשת בשל אוטומציה ואו ביורוקרטיה מוגזמת.
• נשים תאיות הן ברובן המכריע קנאיות מאד לגבר שהן אוהבות וגבר המגדיר עצמו "פוליאמורי" או "בעד יחסים פתוחים" או "בעד פוליגמיה" וכל הגדרה דומה יידחה אוטומטית בדרך כלל מצד נשים תאיות המכירות ומבינות את המשמעות של הגדרות "מערביות" כאלה.
• פוליגמיה מצד הגבר בלבד הייתה נפוצה בעבר בתאילנד אך כיום איננה נפוצה ואף איננה חוקית וגם תאים מוסלמים מסתייגים ממנה אפילו שדתם מתירה פוליגמיה מצד הגבר בלבד ובזרמים מסוימים אף מעודדת אותה.

פשרנות

• באופן כללי, תאים רבים לא אוהבים להתפשר והם רוצים שתהליכים ילכו חלק או לא ילכו בכלל.
• במקרים רבים, אם בעל עסק לא יכול או לא מעוניין לבצע עסקה עם זר הוא פשוט יפסיק להגיב לזר ויתעלם מניסיונות של הזר להגיע עימו לפשרה או להדגים איך העבודה כן תוכל להתבצע. 
  ניתן להתמודד עם תופעה זו אם אומרים בתאית מראש "אני צריך כך וכך ואני מוכן לשלם יותר (לרוב פי 2 מהמחיר הרגיל) אם ייעשה כך וכך" אם כי גם אז כמובן שבעל העסק יוכל לסרב אם לדעתו הטרחה גדולה מדי ואז עדיף לא להתווכח ולחפש בעל עסק אחר.

עבודה

• רוב התאים מעדיפים לבצע עבודה בתחומים מוגדרים היטב ולפי תוכניות מוגדרות היטב.
• לתכנון לטוח ארוך חשיבות רבה בתרבות התאית; אם היו טעויות יהיו הסתייגויות מהתוצר הסופי עד כדי נטישתו.
• תאים נוטים להימנע משיווק פרו-אקטיבי (שיווק מגיב לשינויים בשוק) ונוטים לשיווק סטטי בו משאירים תמחור ושיווק כמו שהוא, אם כי זה פחות נכון לגבי חברות "מערביות" עם בעלות זרה.
• נטייה לקיצוניות בכך שמערכות יעבדו חלק. אצל התאים נהוג לחשוב שבאופן כללי אם משהו לא עובד חלק אז הוא לא צריך לעבוד בכלל. לדעתי זו חלק מתפישה רחבה יותר של הימנעות מבעיות וקונפליקטים ככל הניתן שמקורה בשבטיות התאית, בזרמי הבודהיזם של תאילנד, או בשניהם.
• מוסר עבודה הוא מונח מוגדר היטב במערכת החינוך התאית; העיקרון לפיו רווח העסק הוא רווח העובד ומשפחתו ולכן יש להיות כמה שיותר רציני בעבודת צוות, להימנע מעלבונות ישירים או עקיפים ("סרקזם") בעת עבודת צוות, להילחם על לקוחות וכו' הוא עיקרון חשוב ביותר ויש ספרות הוראה קפדנית בנושא במוסדות לימוד בתאילנד ובקורסים מטעם חברות בתאילנד.

נהיגה

• נטייה לאי שמירת מרחק.
• נטייה לאי כיבוד הולכי רגל.
• נטייה למהירות מופרזת.
• נהגי אופנוע רבים בתאילנד לא מוצאים בעיה לחצות באדום אם לדעתם הכביש ריק; להערכתי משטרת תאילנד נכשלת להתמודד עם התופעה בעיקר בגלל מחסור גדול בכוח אדם.
• בדרך כלל יש שקט מופתי בתחבורה הציבורית, רעש מגיע בעיקר מזרים או מתאים צעירים מאד.
• אם תאי מדבר ברעש בתחבורה ציבורית אז מצופה מזר לא להגיב לו אבל אם זר מדבר ברעש בתחבורה ציבורית אז אין שום בעיה שזר אחר יגיב לו, במיוחד מול תאים בתחבורה הציבורית כי הם יתמכו בזר שביקש שקט אם התפתח ריב.
• נהוג לא לצפצף (לצפור) בכבישים של תאילנד ואם יהיה צפצוף הוא לרוב יהיה יחידני וקצר מאד.
• אין להכניס אפילו יחידה אחד של פרי דוריאן לרכבי תחבורה ציבורית אלא אם מדובר באוטובוסים ללא ממוזגים וזאת בשל ריחו החזק ביותר של פרי זה, שחלק מהאנשים רגישים אליו.

הקונספטים של שמירת מרחק וזכות קדימה לא קיימים בתרבות הנהיגה התאילנדית ולדעתי זה קשור לעניין שהזכרתי לעיל לפיו עושר חומרי (כמו עם היות האדם נוהג במכונית לעומת מי שלא נוהג במכונית) מעיד כי אלו שאינם לפי נקודת זמן בעושר חומרי זה של נהיגה במכונית אמורים לכבד את מי שכן בעושר חומרי זה ונוהג במכונית ולא ההפך.

חוק ומשפט

• במחלוקות עסקיות נהוג לפנות לצד שלישי שיתווך או לשוטר שיתווך.
• תאים נמנעים מללכת לבתי משפט ככל הניתן כי מבחינתם זה מביא קארמה רעה שבתרגום הכי קרוב ופשוט לעברית זה מביא מזל רע או מנטליות רעה לכל הצדדים המעורבים ולסביבתם במישרין או בעקיפין וזה בכל מקרה סיכון רוחני למי שתובע "צדק" בלי צדק.

תאים לעומת בני עמים אחרים

• בהשוואה לעמים אחרים במזרח אסיה התאים פחות גזענים ומאמינים יותר באחדות האנושות ויהיו נכונים יותר לקבל אליהם זרים בתנאי וזרים אלה אינם בעלי רקע של פשיעה בתאילנד ובתנאי וזרים אלה דוברים תאית מספיק ברור, דוברים אנגלית מספיק ברור (כולל בניב התאי הנקרא Tinglish), מכבדים את דת הבודהיזם ונמנעים ממעשים הסותרים אותה, מכבדים את מוסדות תאילנד ותורמים תרומה נרחבת לכלכלת תאילנד בכלל ובאזור מגוריהם בפרט.
• תאים רבים מזהים עצמם כנמצאים בתחרות עם הוייטנאמים כמעט בכל תחום אפשרי. תחרות זו מתבטאת בתיירות, בתעשייה, בכיבוד התרבויות שלהם ועוד.
  אם ביקרת בוייטנאם והיה לך אחלה, עדיף שלא תספר על זה לתאי כי זה יכול לתסכל אותו ואף להעליב אותו שאתה לכאורה אולי מעדיף לטייל בוייטנאם או להשקיע בוויטנאם מאשר בתאילנד. בכללי עדיף להימנע מלדבר עם תאים על וייטנאם לגמרי ואגב גם ההפך.
• תאים רבים אוהבים את העם הלאי בו הם רואים עם של אחים ולמעשה אחד השבטים המהווה את העם התאי הרחב. תאים רבים נוהגים לבקר בלאוס או להתיידד עם לאים ואף יכולים לדבר לאית ברמה בסיסית עד מתקדמת ולכן הם ישמחו לדעת שאתה אוהב את לאוס ולדבר איתך על מקומות בלאוס ועל תרבות לאוס ואוהב את האוכל בלאוס, אם כי לא יותר מן האוכל התאי.
• תאים יעדיפו להימנע מלהתעסק בבעיות של עמים אחרים ושווה לא להרבות בשיחה על זה אלא אם אתה מתושאל על זה בלהט.
• תאים רבים חושבים שהשחיתות בתאילנד גדולה מאד אך הם יתעניינו לגבי שחיתות במדינות אחרות ויופתעו מאד מדוגמאות לכך שיש שחיתות גבוהה יותר במדינות אחרות כמו ישראל, ארה"ב, האיחוד האירופי וכדומה.
• רוב התאים לא ירצו להגר למדינה אחרת אלא לשפר את רווחתם בתאילנד.

שונות

• יש נטייה לנשים לגעת אחת בשנייה הרבה יותר מבחברות אחרות, למשל אם ובת מחזיקות ידיים או בנות סטרייטיות שנוגעות אחת לשנייה בשיער או מחזיקות ידיים.
• חלק קטן של הנשים התאיות מרגישות בנוח לתקוע גרפסים פה ושם והדבר ככל הנראה קשור לאכילת ירקות שונים שנפוצים בתאילנד (במיוחד תרד מים או בתאית ผักบุ้ง) הנחשב למזון בריא מאד שעלותו נמוכה ביותר ואף לפעמים מחולק בחינם בשווקים בסוף היום.
• החברה התאית השתנתה ומשתנה מאד מאז מהפכת ה"סמארטפונים" של שנת 2007, מאז עליית האוטומציה במסחר ועלייה קיצונית בשימוש במדיה חברתית משנת 2016 וגם מאז משבר קוביד-19 ועוד כך שזו לא ממש אותה "תאילנד של פעם" וחלק מהמאפיינים שתיארתי כאן קצת נעלמים או מושקטים מאז, במיוחד בערים מרכזיות.