הטענה שהיקום נוצר מכלום

אני לא מכיר אדם שברצינות מעלה על דעתו שהיקום נוצר מכלום ← במובן הפילוסופי המקובל של המונח "כלום".

המובן הנפוץ של המונח כלום הוא "אי קיום של כל מה שיכול להיות קיים".
ניתן להבין את המונח "כלום" כקיצור למונח "כל מאום" (בדומה לכך שבאנגלית nothing פירושו not a thing).

אם אין כל דבר שקיים אז לא יתקיים משהו מכל דבר כשינוי צורה מלא מבחינה אנרגטית או כהיפרדות עם שינוי צורה אנרגטית או אפילו כבריאה "נסית" כי כל דבר כזה לא היה קיים כדי שיתקיים ממנו משהו.

לורנס קראוס

הטענה שהיקום נוצר מ"כלום" היא משחק מילים מיותר להפליא שלפי הידוע לי התחיל הפיזיקאי לורנס קראוס.
זהו משחק מילים כי קראוס עצמו לא התכוון לכלום במובן הנפוץ אלא הגדיר לגמרי אחרת מהמקובל את המילה "כלום".
קראוס השתמש במונח "כלום" לתיאור וואקום קוונטי (quantum vacuum).

ניתן לתהות מנין הגיע אותו וואקם קוונטי (או מנין הגיעה נקודה סינגולרית בעלת אנטרופיה נמוכה), אם לא מ"כלום", אבל זה לדיון אחר.

זו זכותו המלאה של קראוס להגדיר מילה (אוסף פונמות) כרצונו, אבל במקרה של מונח כה כללי בשפות אנושיות שהוא גם מונח בסיסי בשפות אנושיות, זה לא רציני וקצת כמו להגדיר "כן" כ"לא". זה אפילו קצת מזלזל כי זה כמו שאני אגיד למישהו "לא אכלתי כלום היום בצהריים" כאשר אני יודע שכן חיסלתי איזה צלחת שניצלוני תירס.

כשאדם אומר "אין כאן כלום" הוא מתכוון שבשטח מוגדר אין כלום בהקשר מסוים (ייתכן שיש שם אוויר ואפילו קירות אבל אין כלום ממה שהוא התכוון למצוא) ולכן בהגדרה הכללית ביותר של המונח "כלום" הכוונה היא למרחב הפיזיקלי כולו ולכן אין היגיון לשחק עם המונח הספציפי הזה בהקשר כל כך כללי ואנרגטי כמו היווצרות היקום.
בהתאם לכך, אני אישית לא אקח את שימושו של קראוס במונח "כלום" ברצינות או כל אתאיסט אחר שעושה כן בכדי "להצדיק" את האתאיזם שלו.

אם היקום נוצר מאת אלוהים אז מאיפה בא אלוהים?

השאלה מאיפה בא אלוהים נתפשת כלא הגיונית בקרב אנשים שמאמינים במציאות אלמנטרית (שלצורך העניין נכונה "אלוהים") כי מבחינתם מציאות אלמנטרית כזו היא שגרמה למציאות הפיזיקלית הראשונה אי פעם להתחיל להתקיים או שאם אין ישות כזו והיקום הפיזיקלי נצחי ובלתי תלוי בעצמו אז לכל הפחות ייתכן וליקום או למערכות שונות בו (כמו גלקסיות או פלנטות) ואולי אף ליקום עצמו יש תודעה בדומה לכך שמוח אדם פעיל (שגם הוא מערכת פיזיקלית, כמובן) גורם לתודעה ואולי שתודעה זו בעצמה משפיעה על היקום (היקום ה"אלוהי" משפיע על עצמו) וגורם נצחי כזה הוא בלתי-תלוי והכרחי בהגדרה.

אלוהים כזו אינו בהכרח מוגדר כאלוהי דת כל שהיא (אמון-רה, יהוה, זאוס, ברהמ וכדומה).

בכל מקרה, ייתכן שעצם הניסיון להבין את מקורות היקום איננו אפשרי שכן המוח האנושי הוא בסופו של דבר מוח אחד מיני רבים אשר הינו תלוי-מין (specious-specific) שמעצם היותו מוגבל-ספציפית אינו יכול לתפוש או לפחות לא לשלול בתוקף רעיונות מטאפיזיים על מקורות היקום כי גם ככה האובייקט הפיזיקלי של היקום מתפרש בעצמו לפי מוח תלוי-מין ספציפי ומוגבל בצורתו הייחודית; רעיון זה מתואר בהרחבה בכתביו של חוקר המוח דון הופמן (Don Hoffman).

פתרון הבעיה

פתרון הבעיה הוא לדעתי נקיטת גישה איז'ריסטית (eitherist) לפיה:
או שהמציאות הפיזיקלית כוללת התודעות שלנו נצחית ואולי גם יש לה תודעה משל עצמה כמערכת אנרגטית פעילה (בדומה לכך שלגוף אדם פעיל יש תודעה כמערכת אנרגטית פעילה),
או שהמציאות הפיזיקלית הראשונה אי פעם נובעת במישרין או בעקיפין מצד מציאות לא פיזיקלית אחרת שהיא נצחית ("נצח" או "אלוהים" לצורך העניין).

כשאתה אומר או זה או זה, אתה מציין שאתה פתוח לשתי שלא סותרות את מושג האלוהות בכללותו אבל גם לא מונעות חקירה עליו.