מדים סמלים ונייטרליות הוא מושג רחב בשיווק.
מדים
מדים לעובדים הם תלבושת אחידה, באופן כללי, לעובדים.
דעתי בכל הנוגע למדים לעובדים בעסקים פרטיים (שאינם כוללים נשיאת נשק) היא שהם אמורים להיות מינימליים:
- חולצות חלקות לחלוטין
- מכנסיים חלקים לחלטין באופן כללי עם כיסים צדדיים בלבד או בלי כיסים כלל
- מכנסיים ללא צורך בחגורה הכוללת אבזם (אלא רק בלחץ)
- חולצות בעלות גזרה גבוהה כמו טי-שירט בגזרת long fit שיכסה את ישבן העובד\ת בעת התכופפות או את בטן העובד\ת בעת הגבהה.
- נעליים כבדות וחזקות שלא מתאימות להליכה בבית אלא מתאימות באופן כללי לכל סביבת עבודה
- אם צריך - קסדה ומיגון על מפרקים וכן אפודים מגנים.
- חולצות ומכנסיים ללא סמלים למעט אולי סמל המעסיק בתנאי וסמל זה הינו לא דתי ולא פוליטי (הפרדת העסק כגוף מסחרי טכני מדת או פוליטיקה).
יתרונות וחסרונות בשימוש במדים
- מדים מחזקים את הקשר של עובד לבית עסק
- מדים הם סטנדרט עסקי בין לאומי בקרב חברות שבאות באינטראקציה קרובה (ללא תווך) עם לקוח פוטנציאלי
- מדים מסייעים למנוע הטרדות עם שאלות כגון "את עובדת פה?" או "אתה עובד פה?" שיכולות לנבוע מסטריאוטיפים גזעניים ובכך מסייעים לכל הנמצאים במקום העבודה להרגיש יותר נוח, להרגיש שיש סדר ורוגע.
עם זאת, בדרך כלל אין צורך ואף יש חסרונות ברורים במדים בכל הנוגע לעסקים קטנים של אדם יחיד או של עד 5 עובדים אבל לדעתי מעל 5 עובדים חובה לקבוע תקן מדים או תקני מדים פשוט ככל הניתן.
הסבר על מדים בחנות
חנות הדורשת מכלל עובדיה ללבוש מדים אמורה לתת, הן פרקטית והן כסטנדרט עסקי הסבר על מדים ללקוחותיה.
אזכור מדים היא הפרקטיקה של יידוע לקוחות פוטנציאליים (בעיקר בחנויות) על מדי עובדים.
ניתן להציב שלט בכניסה המתאר מדים וכן לתאר אותם בקול דרך מערכת כריזה כמעין הבטחה משנית של הגעת המידע למי שפספס את השלט וכמעין פעולת הנגשה או נגישות (accessibility) לכבדי ראייה או כבדי שמיעה או אנשים עם בעיות נפשיות שונות כמו הפרעת קשב או הפרעת חרדה שאולי פספסו את השלט בכניסה.
הימנעות מסימול לאומי ודתי
לפי דעתי כאיש שיווק בחנויות פרטיות וגם בחנויות אינטרנטיות יש להימנע טוטאלית מסמלים לאומיים ודתיים כי חנות היא לא מוסד לאומי או דתי והכנסת סמלים אלה מסתבכת אינטראקציות עסקיות ואף יכולה להביא למניעתן.
לפעמים, הימנעות כזו נכפית על בית עסק מצד המדינה בשל התנגדות לסימול עצמי מבחינה דתית לפחות כמו לפי החוק הצרפתי על שימוש בסימון עצמי דתי במרחב הציבורי.
בהקשר הדתי מדובר על איסור על שימוש פומבי בכיפות, ניקאב, בורקה, תיליונים וצמידים של מגן דוד או צלב או סהר או פנטגרם וכדומה.
בהקשרים עסקיים רחבים יותר ישנו איסור גם על ענידת נזמים, חישוקים, עגילים וכדומה ולעתים פרקטיקה זו נעשית מטעמים שיווקיים כאשר הרציונאל מאחורי זה הוא שסימול עצמי מכל סוג יכול לגרום גועל\עוינות\הטיה או סלידה של לקוחות מסוימים מעובדים מסוימים ובכך לפגוע בשטף המכירות.
אני אישית פשוט נשאר עם הדעה שעסק פרטי הוא לא מוסד דתי או פוליטי ולכן לא נכון הגיונית לשייכו עם לאום ודת, מלבד לתאום את החוק במדינה הנתונה.
מדינות
מבחינת המדינות שהעבירו איסורים אלה מטרת האיסורים למנוע מגזור או פלגנות ("סקטריאניזם") בין האזרחים שיכול לגרום לעוינות ושנאה והדגשת הממד האנושי והאינדיבידואלי של כל אדם - כעולם ומלואו.
במבט ביקורתי שימוש בביגוד כזה וכן בתיליונים, צמידים ושיטות סימון גופני אחרות (קעקועים, תספורות וכו') גורם לצמצום האדם ונפשו ושקיעתו בסמכות ממקום חומרני וכן פותח פתח לשיפוט מוקדם ודעות קדומות באופן מיותר.
שיווק
סימון עצמי של עובד בעסק יכול לגרום להטיה של כל התהליך העסקי, לפגיעה במכירות ואף למניעת מכירות שכן הסמלים הדתיים או הפוליטיים (לאומיים) דרך תליונים, צמידים, ביגוד ואף תספורות וקעקועים יגרמו לסלידה של הלקוח מן העובד או של העובד מן הלקוח.
מסיבה זו, מעסיקים דורשים לעתים מעובדיהם שלא לעשות שימוש בשיטות סימול כאלה אשר יכולות לפגוע בעסק ולהגיע לעסק בצורות נייטרליות.
למעשה, בדרך כלל יש לדרוש מעובדים הבאים באינטראקציה עם קהל אנושי, להיות עם כמה שפחות קישוטי גוף - תיליונים, צמידים, עגילים, ביגוד מקושקש וכדומה, בכדי להבטיח הופעה מינימליסטית שתגרום לכמה שפחות הטיות אפשריות וכמה שפחות הפסדים במכירות.
אין בכך הכוונה למניעת טיפוח - טיפוח נדרש לשיווק נאות של מוצרים ושירותים.
סמלים שלווים
סמלים שלווים או סמלים נייטרליים שלא מייצגים רע או טוב זה נושא ברוחניות ואף בשיווק אליו נידרש כשאנו באים לשווק רעיון, תורה רעיונית, מוצר או שירות וגם ליצור סמל לעסק ומדים לעסק.
סמלים כאלה הם למשל:
- נקודה
- מעגל
- כדור
- גליל
- אליפסה
- מרובע
צורות מורכבות יותר יכולות לעורר קונפליקט נפשי ולפגוע בשטף המכירות. מאד מומלץ להקפיד על סימול פשוט ככל הניתן על מדים, אם בכלל.